המודל האזרחי האידיאלי

ישנו מודל קיים שהוא מומלץ וזהו המודל השכונתי, או תת-שכונתי. מדובר למעשה בשכנים במקטע רחוב או בניין מגורים, בכול בלוק כזה קם רכז או שניים, וביחד הם יוזמים מפגשים ושיחות עם השכנים, כדי להבין מי נמצא, להכין רשימות, להעביר תכנים, ולחשוב יחדיו. כמו כן, הרכזים יכירו את המערכת ואת ערוצי התקשורת וישקפו מה שרלוונטי לשכנים וידאגו לדווח בעת חירום עם מי שצריך מחוץ לשכונה.

הגישה הזאת משלימה את העבודה של המשטרה וכוחות הצלה ואחרים. כך יותר אנשים ביותר מקומות יכולים לתת מענה ראשוני.

בנוסף, במקרה של צוותים חיצוניים, יש מצב ריאלי בו חבר בצוות שאמור לקפוץ לתת מענה הוא ירצה קודם כל לבדוק מה שלום משפחתו שלו. כאשר המענה מסופק על ידי השכנים, הם כבר שם, בבית, כלומר זה פחות בעיה שכול אחד באופן טבעי רוצה לבדוק שהמשפחה בסדר - הכול מתרחש במקום עצמו.

כמו כן השכנים מכירים אחד את השני, ומכירים מי נמצא בחופשה ומי מתארח, וכך ידעו לחפש נעדרים בזמן אמת.

עוד יתרון חיוני הינו בכך שכך אנשים לוקחים אחריות על עצמם וחושבים בעצמם במקום לא לחשוב ולסמוך על גורמים חיצוניים. זו טעות רק לסמוך על גורמים חיצוניים, כי באירועי חירום יש כאוס ואם יש היקפים גדולים של נפגעים ונקודות פגיעה אז יש סבירות שהמענה החיצוני יתעכב במקרה הטוב.

והיתרון הכי חשוב אולי הוא להקים בשכונה מרכז רפואי עורפי, כי אולי לא תהיה נגישות לבתי חולים, ויחידות חילוץ לא יצליחו להגיעו, ובתי החולים בכלל יהיו עמוסים, ונכון לפתח את האפשרות לתת מענה רפואי מקומי.

הנה כמה קטעים מתוך אתר החירום הזה בעיר רמת השרון שם עובדים על המודל הזה בדיוק:

התוכנית מתמקדת במוכנות אישית וקהילתית לאירועי חירום הרי אסון כמו רעידת אדמה או מתקפת טילים, תחת הנחות המוצא: 

1. במהלך 72 השעות שלאחר אירוע חירום קיצוני לא תהיה לנו גישה מלאה לכוחות החירום וההצלה, לשירותים חיוניים ולתשתיות.

2. היערכות מוקדמת עם ציוד מינימלי, ידע, ושיתוף פעולה מתוכנן מראש עם השכנים בקירבה הפיזית אלינו, יביאו לשיפור דרמטי בחוסן וביכולות שלנו, כפרטים וקהילה, להתמודד בצורה טובה יותר עם אירוע חירום.

3. תיאום מראש של הקהילה עם הרשות המקומית וגורמי החירום וההצלה בדרכי תקשורת, נהלי דיווח וקריאה, ושיתוף פעולה, יעזרו משמעותית למערך החירום המיומן להגיע ולעזור לנו בשעת צרה.  

התוכנית עוסקת בשלב של המוכנות האישית (כל משק בית), ועל זה מוכנות של מקטע רחוב או בניין דירות - באחריות רכז חירום, ואילו הרכז בשלב המשך מתאם עם רכזים אחרים ומול הרשויות עצמן ורשתותיהן.

יש רשימות בסיסיות יותר ורשימות מתקדמות יתר לציוד לבית. כמובן זה כולל ערכות עזרה ראשונה, וצריך לדעת איך להשתמש במה שיש שם. הרכז מוביל את המהלך בין השכנים החל במפגשים ושיתוף ידע, וכלה בהכשרות ותרגילים. הוא עורך מיפוי של האנשים והמשאבים הרלוונטיים. ומתאם בין רכזים וגורמים חיצונים.

שכונה מוכנה פירושה שהעורף באמת בעל חוסן ומהווה נכס למערכות כוחות ההצלה, החזית שמספק נתונים ומידע מהימן מהשטח בזמן אמת.